שלום כולם, וברוכים הבאים לאלישע והזוויות, עונה ראשונה פרק 16.
בפרק הקודם דיברנו על כך שלמאפיינים אישיים בתחום המין והמגדר יכולים להיות גורמים ביולוגיים וגורמים חברתיים. בפרק הזה אני רוצה לחבר אותנו חזרה לנושא שלנו - התנועה הפרוגרסיבית, ספיצפית, אני רוצה להניח בפניכם כמה חלקים גדולים של הפאזל שאנו בונים כאן מתחילת העונה, חלקים שיבהירו בין השאר מדוע בכל מני פורומים פרוגרסיבים מתחילים לראות במדע הביולוגיה עצמו אוייב לחזון הפרוגרסיבי, וכרגיל - לכל שבת יש מוצאי שבת, וכל תהליך שכזה משאיר פצועים בשטח.
דמיינו לעצמכם - מפה. אבל במקום מפה של מדינות, המפה שלנו היא מפה של תחומי ידע, ושתי מדינות-ידע כאלו חולקות גבול משותף כאשר הן עוסקות בפרשנות של אותן תופעות. יש אזורים שאין ביניהם גבול - נניח, פיזיקה ומשפט. אמנם, ברור שמשפטנים מורכבים מאטומים וברור שאפשר לתבוע פיזיקאי שדרס מישהו, וגם ברור שלחוקי הפיזיקה יכולה להיות תרומה בדיני ראיות, נניח בחישוב עצמת הפגיעה של רכב דורס. אבל לדבר הזה הייתי קורא "ייצוא של תוצרי מדינת הפיזיקה למדינת המשפט". לעומת זאת, יש מדינות שממש חולקות גבול משותף, בכך שהן מנסות לפרש את אותן התופעות. כימיה וביולוגיה, לדוגמה, מנסות לפרש התנהגויות ברמה המולקולרית, ולכן גם ישנם תורות אינטר-דיסיפלינריות, כמו ביוכימיה, שמהוות סוג של גשר בין שתי מדינות-הידע הללו. כך גם זוגות כמו פיזיקה וכימיה, משפט ופוליטיקה, וכן הלאה.
הדימוי של מדינות גם יכול לשמש אותנו כדי להבין שמדינות-ידע שחולקות גבול זו עם זו נמצאות כל הזמן במתח מסויים ביניהם. אם יש תופעה פיזית בעולם שגם פיזיקאי וגם כימאי יכול להתעניין בה, עולה השאלה - לאיזו מדינה התופעה הזו שייכת? כלומר, באיזה סט כלים נצליח להתייחס לתופעה הזו באופן הכי יעיל ואפקטיבי. אזורים שלמים יכולים להחליף שליטה מדינתית ברגע שמצליחים לשכנע מספיק אנשים בשתי המדינות שצד אחד הוא המתאים ביותר להתמודד עם אתגרי התופעה המסויימת הזו. לחילופין, כמו במקרה של ביוכימיה, אולי יתברר שיש אזורים שצריכים להיות בשליטה בין-לאומית, וששיתוף פעולה בין המדינות הוא המנגנון הראוי.
דוגמה פשוטה ביותר לדברים הללו אפשר לתת אם נסתכל לאורך ההסטוריה על הגבול של דתות עם תחומי הידע האחרים. בתקופות מסויימות לנצרות היתה עמדה דתית-מדעית לגביי המודל הנכון לחישוב תנועת גורמי השמיים, ושצריך לשים את כדור הארץ במרכז. עם הזמן, הגבול זז והנושא הזה שייך כעת למדינת הפיזיקה, בעוד ה”מפץ הגדול” מאכלס את אזור העימות בין התחומים, לפחות לפי אסכולות מסויימות.
מהדוגמה הזו אני חושב שאפשר להבין עוד משהו: כשגבול כזה זז, לא מדובר רק בתנועה של רעיונות, אלא גם של אנשים. חוקרים מתחום א' יכולים לחוש מאויימים כשחוקרים מתחום ב' מתחילים להביע עניין בנושא מסויים שעד אותו רגע היה חלק ממדינה א', כיוון שהעניין הזה יכול לאתגר דברים כמו תקציבים ותקנים במדינה א', והילה של מחקר שאולי יתגלה כלא רלוונטי עוד כמה שנים. ולפעמים, כשתחום ידע מסויים לא מאופיין רק במתודולוגיות אלא גם בתפיסת עולם ואמונה, כמו נניח דת מסויימת, אז כיבוש שטחים על ידי מדינה ב' גם מאיים ממש על הזהות של מדינה א' ותושביה. ממילא, הרבה פעמים כל צד מתחיל באופן מגננתי וסבור שרק הוא צריך לשלוט על אזור מסויים, ורק לאחר כמה שנים מבינים מי ניצח במאבק.
עם התמונה הזו בראש, אני רוצה שנשלח כתבים לשטח הנתון במחלוקת בגבול-המדינתי בין הביולוגיה האבולוציונית ובין הסוציולוגיה. שכן מה שראינו בפרקים הקודמים ברמת הזהות האישית, משפיע גם על התבניות החברתיות הגדולות של האנושות, ובשנים האחרונות לביולוגיה האבולוציונית יש גם אמירות משמעותיות שמאתגרות תפיסות עולם סוציולוגיות, בין השאר לגביי שורשי אי-השיוויון בחברה. תוסיפו לזה את העובדה שרוב החוקרים במדעי החברה, כמו סוציולוגיה, מחזיקים בעמדה פרוגרסיבית - אני אבסס את הקביעה הזו בהמשך הפרק, אז בינתיים קחו את זה כנתון - ואתם תבינו איך הביולוגיה האבולוציונית מתחילה להוות איום על מדינת הסוציולוגיה לא רק מחקרית, אלא גם זהותית.
כדי להדגים את העניין, בואו ניתן לפרק הזה קצת יותר בשר. אנחנו נעשה זאת דרך היכירות קלילה עם אחד הנושאים המעניינים ביותר בתחום חקר ההבדלים בין המינים, והוא מה שקרוי "פרדוקס השיוויון המגדרי" - The Gender Equality Paradox.
הפרדוקס הזה מתאר את התופעה הבאה: לוקחים את כל המדינות בעולם שיש עליהם דאטה, ומדרגים אותם לפי עד כמה החברה שיוויונית מבחינת ההזדמנויות שניתנות לשני המינים. נניח, האם יש חוקים שמונעים אפליה, האם יש חופשת לידה לאבות ולא רק לאמהות, עד כמה החינוך לילדים הוא שיוויוני ועד כמה מסירים חסמים של חשיפה וכניסה לכל המקצועות וכן הלאה. אם אני לא טועה, לקחו במחקרים השונים גם את רשת הביטחון החברתית בחשבון, וההטבות הממשלתיות שניתנות לאזרחים, מתוך מחשבה שגם זה מגדיל את טווח הבחירה האישית של כל אחד בלי לדאוג על הפרנסה שלהם.
לאחר שבונים את הדירוג הזה, מסתכלים על המקצועות השונים במדינה ובודקים עד כמה יש נוכחות שווה של גברים ונשים בכל מקצוע. מה שכולם ציפו לראות - מה שגם אני הייתי מצפה לראות, האמת - הוא שככל שחברה שיווינית יותר מבחינה מערכתית, כך גם התוצאות יהיו שיוויוניות יותר. כלומר, היינו מצפים שיהיו קרוב לאותה כמות של גברים ונשים בכל אחת ממקצועות האדריכלות, ראיית חשבון, עבודה סוציאלית וכן הלאה.
אבל מה שקרה בפועל היה בדיוק להיפך: דווקא במדינות שנחשבות הכי שיוויוניות על פי המדדים המקובלים - נורווגיה, איסלאנד וכן הלאה - דווקא שם מצאו שהפערים בין המינים בתחומי העיסוק היו הכי גדולים, או שלפחות הם לא היו קטנים ביחס למדינות שבהם השוק החופשי ה"חזירי" תפקד יותר, ושהממשלה עשתה פחות כדי ליישר את המערכות לשיוויון מלא. במחקרים אחרים מ-2007 שבהם נתנו לנשים וגברים שאלונים על תחומי העניין שלהם, מצאו שכששואלים גברים ונשים "האם אתם רוצים לעבוד בתחום טכנולוגי", אזי במדינות כמו נורבגיה, דנמרק, שוודיה - גברים עונים באופן חיובי הרבה יותר מנשים, בעוד שבמדינות כמו אוגנדה, הודו וגאנה, הפערים בין המינים הרבה יותר קטנים דווקא.
עכשיו, כמו שאני אומר על כל מחקר, חשוב לעשות בו את כל ההסתייגויות הרגילות. כל מחקר צריך להיבדק לעומק, וכדאי גם לשחזר אותו שוב כדי לוודא שלא נפלה טעות מתודולוגית וכן הלאה. לדוגמה, דף הויקיפדיה עם השם של הפרדוקס מתמקד בויכוח שהתעורר ב-2020 סביב מאמר שיצא ב-2018, ושעדיין יש שמתווכחים על נכונות המסקנות שלו. אבל גם אם במקרים ספיציפים יש שאלה על האם התופעה קורית באופן מסויים, מקובל במחקר שזו תופעה אמיתית ועיקר הדיון הוא על ההיקף והגורמים. וממילא, אני משער שהפרדוקס מובן: מדוע כשאנחנו מנקים את המערכות החברתיות מהטיות ומגבלות ונותנים לאנשים יותר חופש בחירה - מדוע אז אנחנו מקבלים פערים גדולים עוד יותר בהתנהגות שלהם?
בהסבר התופעה נחלקו הביולוגים האבולוציונים עם אנשים מדעי החברה. מבחינת הסוציולוגים, נקודת המוצא היא שנשים וגברים, באופן סטטיסטי, אינם שונים זה מזה במהותם ואינם אמורים לרצות דברים שונים. לכן מה שקורה כאן הוא עדיין תופעה של סוציולוגיה, של המערכות החברתיות שסביבנו. מה שהפרדוקס הזה מוכיח מבחינתם הוא שלא הלכנו רחוק מספיק, ושבגלל שאנחנו עדיין מתחזקים תפיסות לא שיוויוניות בחברה, התופעה הזו מתגלה לעינינו. הנה, תאזינו לאנג'לה סאיני, כתבת שפרסמה כמה ספרים בין השאר על שורשי אי-השיוויון בין נשים לגברים, כשהיא מדברת על העניין:
"זוכת פרס הפילדס היחידה במתמטיקה - וזהו הגרסה המתמטית לפרס נובל, פרס הפילדס - היא ממוצא איראני, מריאן מזירקני, ואני לא חושבת שזה במקרה - באיראן יש הרבה נשים בתחום המדע. מסיבה כלשהי, אין להם את אותם הסטריאוטיפים שיש באירופה. ואני חושבת שזה משקף עובדה היסטורית - המסורת הארוכה הזו של הדרת נשים ממדעים, זו הסיבה שבאירופה יש כזה עיכוב. אנחנו עובדים כל כך קשה כדי לשנות את התרבות, כי לתקופה כל כך ארוכה התרבות היתה נגד נשים."
כלומר, היא מכירה בנכונות הסטטיסטיקה, אבל מבחינתה הסטטיסטיקה הזו מוכיחה שאנחנו רק בתחילת הדרך, ושיש לנו עוד המון תבניות חברתיות לפרק ולהרכיב מחדש לפני שנראה הישגים. אולי אפילו צריך ללמוד משהו מן האיראנים, לדעתה.
אל מול התיאוריה הזו, באים הביולוגיים האבולוציונים ומציעים הסבר אלגנטי אחר. אבל רגע לפני שניגש לדברים שלהם, אני רוצה שנרשום בפנינו שהדברים של אנג'לה בוודאי מהדהדים את מה שפרוגרסיבים רבים מאמינים בו כבר: זה הרי מה שהם רוצים לעשות, לתקן את העולם על ידי פירמוט הדיסקט החברתי, כך שכולנו נהייה שווים. וכל עוד יש אנומליות סטטיסטיות שלא מתיישבות עם היעד הזה, סימן שלא הלכנו רחוק מספיק.
אז, בואו ניגש עכשיו למה שהביולוגים מציעים, וזה הולך משהו כזה: התנהגותו של כל אדם מושפעת גם מגורמים חברתיים, וגם מגורמים בילוגיים. וכיוון שכך, כאשר אנו מסירים מהם את הלחצים החברתיים על ידי יצירת מדינה שיוויונית יותר, הדברים שקובעים את ההתנהגות - הסיגנל החזק ביותר, אם תרצו - הוא מה שנשאר: המרכיבים הביולוגיים. ממילא, ההבדלים שאנו רואים בין נשים לגברים במדינות הסקנדינביות הם בעצם תוצרים של הבדלים ביולוגיים בין נשים לגברים, שמתמרצים נשים וגברים לבחור במקצועות שונים.
למה כל מין מתמקד (סטטיסטית) בתחומים שהוא מתמקד בו? זו שאלה טובה, שדורשת העמקה שלא בהיקף של הפרק הזה. אבל אולי כטעימה נביא את מה שמספר פרופסור ריצ'ארד ליפא לפני כעשור לגביי מחקר שעשה, שבו מילאו 200,000 אנשים שאלונים על תחומי העניין שלהם, אנשים שהגיעו מ-53 מדינות:
פרופ' ליפא: אנו מוצאים הבדלים גדולים במחקר שלנו. גברים מתעניינים יותר במקצועות שסובבים סביב "דברים", נניח מקצועות המכניקה וההנדסה. נשים, באופן יחסי, מעוניינות במקצועות שמתמקדים ב"אנשים" יותר.
מראיין: האם לא יכול להיות שמה שאתה רואה אצלך במחקר זה פשוט תוצאה של העובדה שנשים בכל העולם מחונכות להיות כאלו מגיל צעיר? את אישה, את צריכה להיות חברותית וכדו'?
פרופ' ליפא: בהחלט, וכנראה שיש לזה השפעה כלשהי. אבל אם הגורם החברתי היה הדומיננטי, היינו מצפים לראות גם פערים גדולים בין חברות שונות. במחקר שלנו הפער בתחומי העניין הוא קבוע לאורך 53 מדינות שונות. זה לא שינה אם הסתכלת על נורבגיה או על ערב הסעודית או פקיסטן או סינגפור או מלזיה…
עכשיו, חשוב לי לציין - אין באמירה הזו של פרופ' ליפא קביעה שמין אחד טוב יותר בתחום מסויים מהמין השני, או שאין נשים שמעוניינות בדברים או גברים שמעוניינים ביחסים בין-אישיים. כמובן שיש מגוון אדיר בשני המינים, וזה כל הקטע של המסע לשיוויון בתחום ההזדמנויות - לאפשר לאנשים להיות מי שהם, גם אם זה נדיר. אולי רוב הגברים לא בקטע של להיות גננת בגן, ואולי רוב הנשים לא בקטע של לנהוג במשאית, אבל אני רוצה שלמיעוט שכן רוצים את הדברים הללו, האופציה תהיה שם עבורם. מה שכן עולה מן המחקר של פרופ' ליפא הוא, שההתפלגות של הבחירה האישית בתוך כל קבוצה היא שונה מהקבוצה השניה, באופן שמשקף התניות ביולוגיות. וזו הסיבה שככל שבחברה שלנו יהיה יותר שיוויון הזדמנויות, נקבל חברה עם יותר אי-שיוויון בתוצאות - הביולוגיה תיתן את אותותיה חזק יותר בבחירות של אנשים.
עכשיו, זה עולם כל כך מורכב. באמת. הנה, בלי אפילו להתייחס לויכוח הזה, תקשיבו למה שאומרת כריסטינה הוף-סאמרס, פרופסורית לפילוסופיה בהכשרתה שמאז כתבה ספרים על חלק מהנושאים שאנו מדברים עליהם כאן כחוקרת עצמאית:
"הנה ממצא מעניין: כשמסתכלים על גברים ונשים שנחשבים עילויים במתמטיקה, מגלים שהקבוצות הללו אינן בדיוק אותו פרופיל. גברים כאלו לרוב מאופיינים במה שאנשי המקצוע קוראים לו פרופיל קוגניטיבי א-סימטרי. מה שזה אומר הוא שהם מוכשרים במתמטיקה אבל אינם מוכשרים באותה מידה ביכולת התבטאות מילולית. לעומתם, נשים הנמצאות באותה קבוצה של כשרון מתמטי גבוה, לרוב מוכשרות גם בתחום ההתבטאות המילולית, וזה נותן להם אפשרויות קריירה שאין לגברים המקבילים אליהם. אז אולי הנשים הללו בוחרות לעשות משהו אחר עם הזמן שלהם, במקום להתעסק עם אלגברה לינארית."
במילים אחרות, אם זה המצב הביולוגי, אז כנראה שגם ביום שבו נצליח לנקות את התרבות שלנו מהטיות שעדיין נמצאות שם, עדיין סביר שנראה הבדלים בין נשים לגברים באחוזי הנוכחות שלהם ברמות הגבוהות של לימודי המתמטיקה.
לסיום החלק הראשון בפרק, אני רק רוצה שנשים לב שמבחינת הפרוגרסיבים, אמירה כזו כמו של ליפא או הוף-סאמרס יכולה להיתפס כאיום, לפחות במרומז, על הפרוגרמה הפרוגרסיבית. שהרי, אם יש מסגרת ביולוגית שתמנע מאיתנו פתרון שלם על ידי הנדסה חברתית, או שלפחות מסכנת את קיומו, אז אולי לא נוכל להגיע לעולם לאותו "שיוויון בתוצאות" שהפרוגרסיבים רוצים, מה ששם בסיכון את החזון האוטופי שלהם. ויותר מכך - אולי זה אומר שגזענים ומיזוגנים יוכלו לעולם להתחבא מאחורי טענות של "הבדלים ביולוגים" כדי להסתיר את הגזענות והמיזוגניות החברתית שלהם.
עכשיו, גם אם נשים בצד את החזון הפרוגרסיבי, אני חושב שראוי להקשיב לחשש האחרון הזה של הפרוגרסיבים. בואו נגיד - האם הנאצים לא מינפו את הביולוגיה והאבולוציה כדי להצדיק את השואה? וגם כאן - אם נגלה שיש הבדלים ביולוגים בין נשים לגברים, האם לא יכול לקום מישהו שיגיד ש"זה לא טבעי שנשים יהיו פיזיקאיות" ויניע תהליך פוליטי בכסות מדעית?
על זה יש לומר: בהחלט - דברים שכאלו יכולים לקרות, והאמת קורים כל הזמן. כל אזרח אחראי במדינה דמוקרטית צריך לעמוד על המשמר שלא יגנבו לו את הקול על בסיס מדע מפוברק או מוצא מהקשרו - נראה לי כולנו עברנו קורס בנושא בשנות הקורונה האחרונות. אבל הפתרון איננו לבוא ולדכא גילויים מדעיים רק בגלל החשש שישמשו למשהו לא טוב - גישה שכזו מנוגדת לכל הרעיון של חופש אקדמי והחיפוש אחר האמת, ואם יש דרך למנוע בעיות כאלו זה לעודד יותר אנשים לחפש את האמת ולשתף אותה - לא להשתיק אותם. אבל מבחינת הפרוגרסיבים האמירה הזו שלי לא מרגיעה במיוחד. מבחינתם, חייבים לפתור בעיות כאלו מלעלה, באופן מערכתי, וממילא הם חשדניים כלפי כל נסיון לפרסם שיש ביסוס ביולוגי לחוליי החברה.
עכשיו, עצרו רגע - מאיפה קישרתי בין הויכוח המדעי הזה לפרוגרסיבים? יש גם ביולוגים פרוגרסיבים, וגם סוציולוגים שמרנים, לא? מה זה ההכללות הללו, אלישע?!?!
ובכן, הסכיתו ושימעו. ישנו תהליך אחר שקורה לו ברקע ושמשפיע באופן משמעותי על הדינמיקה הספיציפית כאן. מתברר, שכשמסתכלים על הנתונים מגלים שמחלקות שלמות של מדעי החברה סובלים מהטייה ברורה לטובת עמדות פרוגרסיביות. כשאני אומר "סובלים", אני לא מתכוון שקיומם של פרוגרסיבים רבים במחלקות הללו זו בעיה - ממש לא. לכל הדעות צריך להיות מקום בשולחן הדיונים. הבעיה היא בהטייה החזקה ביותר לצד אחד, כלומר שאין נוכחות לדעות שסוטות רחוק מדי מן התפיסה הפרוגרסיבית.
אחד החוקרים הבולטים בתחום הוא פרופסור ג'ונתן היידט - אולי אתם זוכרים אותו אי שם מהפרק השני של הסדרה, כשהוא דיבר על חמשת עמודי התווך הפסיכולוגיים של המוסר, ואיך הפילוח שלהם שונה בין שמרנים לליברלים. אני ממליץ בחום להאזין להרצאה שלו מ-2016 שאני אקשר אליה כאן, ועוד הרבה הרצאות שנתן בנושא ושמצויים ביו-טוב. לענייננו, בואו ניקח קטע קטן מדבריו:
"יש רק דבר אחד רציני שמגן עלינו מפני הטייה בלתי-מודעת של המחקרים שאנו עושים, וזה כשיש תרבות אקדמית של הטלת ספק בכל טענה. כלומר, אם אתה משתתף בממסד שדורש ממך להציב את הרעיונות שלך לקהילה כדי שיבקרו אותם, המשוב הזה מסנן את הרעיונות הגרועים. כך האקדמיה אמורה לעבוד. זו הגאונות של המדע - זה לא שמדענים כל כך רציונליים, זה שהם חלק מתהליך שבו כל אחד מבקר את העבודה של השני.
אבל זה הפסיק לעבוד משנות ה-90… עד אמצע שנות ה-90, כשמסתכלים במחקרים על התפלגות העמדות הפוליטיות של פרופסורים באוניברסיטה, מגלים שהיחס היה 2:1, כלומר שני פרופסורים מהשמאל עבור כל אחד מהימין. זה המצב הרגיל. והנה, ב-2011 אנחנו רואים שהיחס הוא עכשיו 5:1… והמצב עוד יותר גרוע כשצוללים לפרטים, כי היחס הזה הוא רק כשכוללים את כל הפקולטות יחד, אבל כשמתמקדים במדעי החברה והרוח, מגיעים ליחס של בין 17:1 ועד יחס של 60:1, תלוי בפקולטה… ומה שזה אומר הוא שאתם, התלמידים כאן, חשופים להרבה פחות רעיונות…"
קחו רגע להבין מה זה אומר: המספרים שהיידט מציג הם יחסים בין שמאל לימין, כשמוציאים את המרכז החוצה מהספירה, והם לא נתפסים. יחס של 1:17 עד יחס של 1:60! אני זוכר שבשיחה אחרת הוא אמר שיש מקומות שיותר קל למצוא קומוניסט מאשר רפובליקאי - עד כדי כך.
מה קורה כאשר תחום ידע מסויים סובל מהטייה פוליטית קיצונית שכזו? האמת, אולי אפשר היה להתעלם מהדעות הפוליטיות של אנשים אם היינו מדברים על מדעי הפיזיקה: שם עוד אפשר היה להציע שאין קשר בין המדע לבין דפוסי ההצבעה של מי שמפתח את המדע. אבל בתחום מדעי החברה, בתחום הסוציולוגיה, לעמדה הפוליטית האישית של החוקר יש הרבה השלכות על הגדרת המחקר, מושגי המחקר ואופן ניתוח הדאטה. בואו ניקח לדוגמה מחקר שפורסם ב-2022, שכותרתו "אידיאולוגיה פוליטית וסגנון חיים בזמן מגפה: ההשלכות הנלוות של אמפתיה, סמכותיות ואיום". במאמר הזה, שסקר את ההתנהגות השונה של שמרנים וליברלים בזמן מגפת הקורונה, מופיע המשפט הבא:
"המחקר מראה באופן עקבי ששמרנים פוליטית מראים דרגות נמוכות יותר של חמלה ואמפתיה (כלומר, פחות איכפתיות לגביי הרגשות והחוויות של אחרים) ביחס לליברלים"
עכשיו, לא ממש משנה לי לצורך השיחה כאן אם המאמר צודק או טועה. מה שחשוב הוא הדבר הבא: שכיוון שראינו בפרק השני שלשמרנים וליברלים יש יסודות מוסריים שונים, זה אומר שגם המושגים "אמפתיה" ו"חמלה" יכולים להתפרש אצלם אחרת. ממילא, אם כל החוקרים שחתומים על המחקר הינם בעלי גוון פוליטי אחד, זה ישפיע באופן בלתי-הפיך על המשמעות של המילים הללו ועל הערך שיש למחקר עצמו.
במצב רגיל, כפי שאמר היידט, מה שאמור לוודא שהטיות כאלו מסוננות הוא תהליך הבקרה של התחום: חוקרים מגישים את המאמר לפרסום, והמאמר עובר ביקורת שתופסת את ההטטיות הללו. אבל כל זה יכול לעבוד רק כשיש מגוון דעות באותה מדינת-ידע, שאז המבקרים מאירים את המחקר באור אחר. אבל אם מכל מאה חוקרים יש רק חמישה שמרנים, או אולי רק שניים אם היחס הוא 1:60 - המחקר לא באמת עובר ביקורת. אם 98% מחוקרי הפיזיקה היו דתיים או, לחילופין, אתאיסטים, אזי באופן טבעי היו טענות לגביי המפץ הגדול שלא היו נבדקות כראוי, שכן הקהילה כולה היתה מיישרת קו סביב עניינים אידיאולוגים משותפים. אפילו אם מאמר היה עובר את ביקורת הז'ורנל הכי נחשב, זו לא היתה ערובה לסינון אפקטיבי.
וזה המצב כבר מאז שנות ה-90 (!!) במדעי החברה. באופן פרדוקסלי, התנועה הפרוגרסיבית, שכה אוהבת להאיר זרקורים על מקומות ללא דיוורסיטי מיני, גזעי או מגדרי, מייצרת בתוכה פנימה, בפקולטות למדעי החברה, קהילות הומוגניות מאד מבחינה פוליטית. וחוסר במגוון שכזה מוביל להתבצרות אידיאולוגית, מחשבה שיש דברים שאין צורך לתת להם מקום.
לדוגמה, בסרט דוקומנטרי שעשה קומיקאי נורבגי לפני כעשור, הוא הלך לברר מה יש למחקר לומר על פרדוקס השיוויון המגדרי. הוא דיבר עם ביולוגים ועם סוציולוגים, וניסה לבחון את התפיסות השונות שלהם. באחד הראיונות עם סוציולוגית מתחום המגדר, הדיאלוג הבא התרחש. אני מצרף כאן לינק לסרטון, אבל כיוון שהוא בנורבגית אני מסתמך על הכתוביות שם. מוזמנים לצפות בעצמכם:
מראיין: "אני חושב שמה שהם, הביולוגים, אומרים זה שיש גם אלמנט ביולוגי וגם אלמנט תרבותי, את שניהם יחד, אבל את חושבת שיש רק תרבות"
קתרין (חוקרת): "נכון"
מראיין: "כשאת רואה מחקרים על הבדלים בהתנהגות של תינוקות בנים ובנות, זה לא משפיע על התפיסה שלך?"
קתרין: "לא"
מראיין: "מה הבסיס המדעי שלך לכך שאין גורם ביולוגי שמשפיע על בחירת מקצוע לשני המינים?"
קתרין: "בסיס מדעי? הממ.. יש לי מה שאתה יכול לקרוא לו בסיס תיאוריטי. אין לביולוגיה מקום במסגרת התיאוריתית שלי. אני מאמינה שמדעי החברה צריכים לאתגר כל תפיסה שמנסה להבחין בין אנשים על בסיס ביולוגי"
די מדהים נכון? היא אומרת במפורש שאין לה בסיס מדעי, אלא בסיס תיאוריטי בלבד למה שהיא אומרת. כלומר, היא מראש מורידה מהשולחן את האפשרות לבסיס ביולוגי להסבר התופעות בשטח, כי זה לא משתלב בתיאוריה. התיאוריה קודמת למציאות. כך נוצרת לה אורתודוקסיה מחקרית, שאיננה מוכנה לקבל שהנחות היסוד שלה יכולות להיות מוטעות. ויותר מכך - מי שסוטה מן האורתודוקסיה איננו רק מישהו עם דעה אחרת, אלא הוא נחשב כ"כופר" בערכים המרכזיים של האורתודוקסיה, דבר שיש להתנגד לו בתוקף. מכאן מגיעה ההצהרה שלה שלמדעי החברה אין רק מטרה של השגת האמת, אלא יש לה שליחות: “מדעי החברה צריכים לאתגר כל תפיסה שמנסה להבחין בין אנשים על בסיס ביולוגי.”
בואו לא נעצור כאן. זוכרים שדיברנו בעבר על כך שבקמפוסים יש שאיפה ל"סטריליזציה של המרחב" מבחינת שפה ושיח, ושיש לכך תמיכה מצד מוסדות האוניברסיטה? תהיתם פעם איך זה קרה שזאת נהייתה הנורמה? הדברים שראינו עכשיו הם חלק מן ההסבר לכך. שהרי מי מאייש את התפקידים הללו באוניברסיטה, של יחידות ה-DEI שאמונות על עידוד דייורסיטי ושיוויון? מדובר, כמובן, בבוגרי הפקולטות למדעי החברה. תלמידים לפיזיקה ומדע שמסיימים תואר הולכים להייטק, הרי. אבל אלו שלמדו מדעי החברה מעוניינים, לפחות חלקם, לקדם את הצדק החברתי על אופניו השונים, וזהו מאגר המועמדים שמעוניין להיכנס לאותן מחלקות DEI. אז בואו פשוט נחבר את החלקים של הפאזל כאן: אם באמת בפקולטה למדעי החברה יש בין 95% ל-98% של פרופסורים עם תפיסת עולם פרוגרסיבית, וזה משפיע על מה שאותם בוגרים מהפקולטה לומדים, וממילא מה שאותם בוגרים יחשבו על "צדק חברתי" יהיה מוטה מאד לאותו צד - במקרה שלנו, הפרוגרסיביות - וכל דבר מן הצד השני, השמרן, ייתפס אצלם כמוזר, ואולי אפילו פגום ורע. משהו שצריך לנקות, ומהר, מהשיח.
ומה יקרה אז, כשיגיע ביולוג ויגיד משהו כמו "יש תשתית ביולוגית לתופעות סוציולוגיות"? האם אמירה שכזו תתפס כדיון אקדמי שמכוון להשגת האמת, או שמא כאמירה עם משמעויות פוליטיות? והרי ראינו כבר בפרק 12 שאפשר אפילו להאשים את המתמטיקה הטהורה בכך שהיא גזענית - האם אותה תפיסת עולם לא תצליח בקלות לזהות הטיות תת-הכרתיות במי שחוקר תשתית ביולוגית להבדלים בין המינים?
הנה סיפור. ב-2021 התראיינה קרול הובן, פרופסורית לביולוגיה אבולוציונית בהארוורד, לרשת פוקס. נושא הראיון היה דיווחים שיש לחצים על פרופסורים באקדמיה להפסיק להשתמש במילים כמו "גבר", "אישה בהריון" וכדומה, כי סטודנטים חשים שאלו מילים "מסוכנות" ופוגעניות, בעיקר לאנשים שהינם טרנס. בראיון היא הדגישה שהמונחים הללו מבוססים מדעית, ושחשוב להיות מסוגלים לדבר באופן מדוייק מדעית במסגרת אקדמית. עכשיו, עצם העובדה שיש לחצים כאלו על פרופסורים מראה עד כמה התפיסה הפרוגרסיבית שלטת בקרב הסטודנטים, או לפחות קבוצה פעילה שלהם - אבל זה לא סוף הסיפור.
בתגובה לראיון הזה, מחלקות הדיוורסיטי בהארווארד תקפו אותה בטוויטר באותה טענה בדיוק - שהשיח שלה מסוכן ופוגעני. שאר המערכת האוניברסיטאית צידדה באותם מחלקות, מה שהוביל לחרם פנים-אוניברסיטאי עליה. כפי שהיא מספרת בקטע שאציג לכם כאן, ועד עוזרי ההוראה אירגן עצומה נגדה, מה שהוביל לכך שלא היה אף מועמד לתמוך בקורס הקבוע שלה, והיא נאלצה לבטל את הקורס. בסופו של דבר, ב-2023, היא פרשה משם ועברה למכון מחקר עצמאי. אני מצרף כאן לינק לסיפור למי שמעוניין, אבל מה שיש כאן הוא בבירור סתימת פיות אקדמית, בשם האידיאולוגיה הפרוגרסיבית.
אז זהו להיום! בפרק הבא אנחנו נגיע, סוף סוף, לדיון סביב הטרנסג'נדריות, הנושא החם של השנים האחרונות. ועד אז - מקווה שהיה לכם מעניין! ואם כן - תפיצו! או אולי היה לכם מעצבן? תכתבו לי!
ובינתיים, עד הפעם הבאה…
Share this post