שלום כולם, וברוכים הבאים לאלישע והזוויות, פרק 15.
מין, מגדר, נטייה מינית - אלו הנושאים שלנו עכשיו. נושאים קלילים, אסקפיזם אפילו, נכון? לא משהו שמשפיע על היום-יום שלנו, על המתחים הפוליטיים כאן בישראל, נכון?
האמת, הלוואי שזה היה המצב… אבל כולנו יודעים מה קורה באמת.
אז אמנם הפרוגרסיביות המודרנית היא המוקד שלנו, אבל כיוון שהנושאים הללו נוגעים לכולנו, אני רואה כמטרה חשובה לא פחות להצליח לייצר שיח בונה סביבם. שיח שבו שמרנים כליברלים מסוגלים לשבת סביב שולחן וירטואלי אחד ולדבר על הנושא. זהו אתגר גדול ובו זמנית זכות גדולה, לנסות ולייצר מסגרת שכזו. אם באמת נצליח כאן לייצר שפה משותפת שאפשר דרכה לגשת לבעיות הללו, אז אמנם עדיין יוותרו ויכוחים על איך יש לנהוג בפועל, אבל אולי נפסיק לפחוד מאלו שנמצאים בצד השני של הויכוח. אולי נצליח לייצר גשרים של שיח בין הצדדים השונים, באופן שאף צד לא ירגיש שבעצם זה שהוא מאפשר לראש גשר להיבנות על האדמה שלו, הוא גם חושף את עצמו למתקפה. גשרים שכאלו הם צעד ראשון בדרך למרכיב קריטי בחברה מתפקדת: אמפתיה לצד השני.
מה שכן, דרך החשיפה הזו כל אחד מאיתנו גם יגלה עמדות שאיננו מרגיש איתם בנוח, ואולי גם לעובדות שלא נעים לו או לה מההשלכות שלהן. זה אומר שכחלק מהשיח שנפַתח כאן נגלה שהמציאות איננה פשוטה כמו שהיינו רוצים שהיא תהיה. כדאי להזכיר כאן שוב את דבריו של תומאס סואל - "לרוב הבעיות הגדולות בעולם אין פתרונות, אלא רק שקלול תמורות", כלומר משחק של רווח והפסד בין ערכים שונים שכולם חשובים. הכרה במצב הזה יכולה להיות מתסכלת ביותר, אבל להתעלם מן הקונפליקט ולהאמין שאם אנחנו לא נסתכל עליו הוא ישכח שאנחנו פה ויעלם - מהלך כזה לרוב דוחה את הקונפליקט, אבל מחמיר את התוצאות שלו כשהוא מגיע לִגבות את חובו בתוספת ריבית.
את הדברים הללו תִמצת בן שפירו, הפובליציסט היהודי השמרן, במשפט הַקַלִיט "לעובדות לא אכפת מן הרגשות שלך", ואם יורשה לי אני רוצה להוסיף משפט המשך: "אבל בעזרת העובדות נוכל להתחשב ברגשותיך באופן המיטבי". וזה מה שאני מקווה לעשות כאן - לנסות ללכת בעקבות האמת, עד כמה שידינו משגת, ולדבר עליה באופן גלוי וכנה, ובו זמנית לראות בה מקפצה לחשיבה בונה ויצירתית שתוכל להביא אותנו לעולם טוב יותר, או לפחות לאווירה טובה יותר ביננו.
בפרק הזה נגדיר שלושה מושגי יסוד - מין, נטייה מינית ומגדר - ונתעסק בשאלה מה הקשר ביניהם. נשמע לכם פשוט? דברו איתי בסוף הפרק…
המונח הראשון הוא מין, או זהות מינית, והוא מתייחס למישור הביולוגי, שבו אנשים משוייכים לתוך אחת משתי קטגוריות - זכר או נקבה, כפי שכולכם בטח ידעתם בגן, למדתם בתיכון, וגם שמעתם בפרק הקודם. אם לא האזנתם לו, ואתם רוצים לדעת איך האמירה הזו מסתדרת עם מצב ה"אינטרסקס" ודומיו, אז חִזרו אלינו כאן אחרי שתאזינו (או תקראו) את פרק 14.
המונח השני הוא נטייה מינית, והוא מתייחס לתופעת המשיכה המינית ולמי היא מכוונת. בראש ובראשונה אנו חושבים על משיכה על פי קטגוריה של זהות מינית, כלומר - האם האדם נמשך או נמשכת לבן מינו או בן המין האחר. אמנם, יש עוד קטגוריות של נטייה מינית, כמו משיכה לבלונדינים או כאלו עם עיניים ירוקות, אבל לצורך הדיון שלנו אנחנו נתייחס כאן בעיקר לאספקט הזהות המינית, למשיכה לזכר או נקבה.
לסיום, המונח מגדר משמעו, לפי הגדרה ששלפתי מויקיפדיה, "מונח במדעי החברה המתייחס להבחנות בין הגבר לאישה שהן תלויות חברה ותרבות". תחת הכותרת של "מגדר" ישנם הרבה תתי סעיפים, ומה שיעניין אותנו כאן בדיון הוא בעיקר זהות מגדרית, שמשמעה האופן שבו אנו מרגישים ביחס למין שלנו, האם אנו מרגישים גבריים או נשיים או איזה שילוב של תחושות משני הקטגוריות הללו. לאורך הפרק אני אתייחס הרבה פעמים לְזֶהות מגדרית כ"מגדר" לשם הקיצור, אז אני רק שם את זה כאן כדי שזה לא יבלבל אתכם בהמשך.
עכשיו, בטח שמתם לב שהגנבתי על הדרך אמירה על "להרגיש גברי" או "להרגיש נשי", ואולי תרצו לאתגר אותי ולשאול - מה זו תכונה "נשית" ומה זו תכונה "גברית", ומי קבע את זה? אז, בהמשך הפודקאסט אנחנו נגיע גם לדברים הללו, אבל בינתיים, בואו תזרמו איתי. גם אם אתם אלו שחושבים שסטיגמות כאלו אינן טובות, אתם עדיין מכירים רשימה של תכונות אופי או דפוסי התנהגות שנחשבים בחברה שלנו כמאפיינים קבוצה אחת או את הקבוצה השניה, ויעידו על כך הבדיחות הרבות על ההבדלים בין נשים לגברים. (האמת, שמעתם את הבדיחה על איך היתה התלבטות אם "מחשב" צריך להיות זכר או נקבה, כלומר, "מחשֶבה"? תסתכלו בלינק, אני נהניתי). בינתיים ניקח את קיומם של קטגוריות חברתיות כאלו כמות שהן, ונחזור לזה בהמשך.
השאלה שתעסיק אותנו כאן בפרק היא מה הַקֶשר בין שלושת ההגדרות הללו בשטח. זו שאלה מעניינת כי, כשחושבים על זה, לפחות מתוך ההגדרה שלהם לא חייב להיות קשר כזה. כל מונח מתייחס לממד שונה בקיומו של האדם: הראשון הוא ביולוגי, השני הוא פסיכולוגי שמתייחס למשיכה, והשלישי הוא פסיכולוגי שמתייחס לאופן שבו מישהו רואה את עצמו ואת הזהות הפנימית שלו. ממילא, מובן שלפחות מבחינה לוגית, כל קומבינציה יכולה להופיע ואין בכך סתירה פנימית. זה שאני גבר ביולוגי לא מחייב שאני מרגיש ומתנהג באופן גברי, או שאני נמשך דווקא לבנות המין השני.
והנה, דווקא בשל חוסר התלות העקרונית הזו, זה מעניין שאנו מוצאים בשטח שרוב מוחלט של האנשים נופלים לשתי קומבינציות ספיצפיות: גברים במינם ובמגדרם שנמשכים לנשים, ונשים במינן ובמגדרן שנמשכות לגברים, כלומר בעלות הנטיה ההטרו-סקסואלית. העובדה ש"על הנייר" הפרמטרים הללו לא חייבים להיות תלויים אחד בשני, ובפועל אנחנו רואים התכנסות חזקה לשתי תצורות בלבד אמורה לעורר בסקרנים שביננו את השאלה המתבקשת - לָמה זה ככה? כפי שנראה, השאלה הזו היא מוקד הויכוח בין הפרוגרסיבים לשמרנים, כשהליברלים הקלאסים נמצאים איפהשהו באמצע ולא תמיד יודעים באיזה צד הם רוצים להיות.
אמנם, לפני שננסה להסביר לַמה זה ככה, אולי יש מכם שרוצים לאתגר את האמירה ולשאול - האם זה באמת המצב? מאיפה הביטחון הזה?
אז בואו נעבור אחד אחד.
לגביי זהות מינית, הדאטה קל להשגה, כיוון שמדובר במציאות ביולוגית שאפשר לזהות ברגע שאתה נולד, ומופיע בתעודות הזהות של כולנו, כלומר שיש לנו מדגם שמכסה אפקטיבית את כל האוכלוסיה. מלבד כ-1% מהאנשים שנופלים לקטגוריית האינטרסקס, כולם נופלים לתוך שתי הקטגוריות הללו בלי שום קושי איבחוני ברגע שם נולדים.
לגביי נטייה וזהות מגדרית, לעומת זאת, אנחנו בעיקר מתפרנסים משאלונים שבהם אנשים מדווחים על מה קורה אצלם מבחינה רגשית, ומזה מחלצים סטטיסטיקות. כמובן, הגישה הזו לוקה במגבלה ברורה, שהרי מדובר רק במדגמים, אבל גם אם הם מייצגים את האוכלוסיה, אי אפשר להיות בטוחים שאנשים אומרים את האמת בשאלונים כאלו. מכיוון שכך, יש מחקרים אחרים שמנסים טריקים מקוריים, כמו להסתכל על טרנדים של חיפוש מונחים מסויימים באינטרנט והשוואת הכמויות הללו זה לזה. נניח, אם היינו בודקים כמה כרטיסי ברכה לזוגיות הֶטְרו-אית וכרטיסי ברכה לזוגיות הומואית נמכרו באמאזון, אפשר אולי להסיק משהו על היחס המספרי בין שתי הקבוצות הללו. המחקרים האמיתיים בנושא קצת פחות מתאימים לתוכן הנקי שאני משמר בפודקאסט, אז אני לא מספק לינקים כאן, אבל אתם מוזמנים לחפש באינטרנט דוגמאות באופן עצמאי אם הנושא מעניין אתכם.
בשורה התחתונה, לפי המספרים השונים שמצאתי באינטרנט, נראה שלפחות 90% מהאנשים הינם הטרו, כאשר יש מחקרים לפיהם המספר גבוה עוד יותר. בנוסף, על פי הסטטיסטיקות שדֶבְּרַה סוֹ מצטטת בסיפרה The End of Gender, מתוך כל 1000 אמריקאים יש שישה שמזדהים כטרנס-סקסואלים, או טרנסג'נדר בשיח המקובל - אנשים שיש מתח בין הזהות המינית שלהם לבין הזהות המגדרית. אנחנו רואים, אם כן, שרוב ההתפלגות הולכת לכיוון שמוכר לכולנו: הטרוסקסואלים שהזהות המינית והמגדר שלהם נמצאים בהלימה זה לזה.
אז עכשיו שקצת הבהרנו את המציאות, בואו נחזור לשאלה ששאלנו קודם: מה מקור ההתכנסות הסטטיסטית הזו לשתי התבניות הללו, שהיא בעצם תבנית אחת? אני רוצה להציב שתי אפשרויות על הבמה, ולבחון גם איך כל אחת מהן מבינה את התופעות שלא נופלות לתוך הבינאריות המגדרית-מינית הזו, נניח, הטרנסג'נדריות.
אפשרות אחת היא שההלימה הזו היא תוצאה של נורמות חברתיות. כלומר, אנחנו כחברה התארגנו סביב הבינאריות המגדרית מתישהו בעבר, וזו מערכת שמתחזקת את עצמה מדור לדור בסוג של "שימור מסורת" רחב היקף. לפי התפיסה הזו, קיומם של טרנסג'דרים איננו סתם אירוע חריג, אלא זהו אירוע מכונן. הטרנסג'נדריות מאפשרת לנו הצצה מאחורי הוילון, ומוכיחה לנו שמגדר נמצא על ספקטרום בעל אלפי גוונים של אפור שכולם נורמלים באותה מידה. אנחנו פשוט לא רואים את כל אותם הגוונים כי כפינו על עצמנו כחברה מסגרת מסויימת, מגבלות שמסלילות את הפרטים שבחברה להכניס את עצמם לתוך תבניות קיימות של גבריות ונשיות.
אפשרות שניה והופכית לקודמת היא שההלימה הזו היא תוצאה של מסגרות ביולוגיות ואבולוציוניות. כלומר, אמנם המין שלנו הוא ביולוגי והמגדר שלנו הוא חלק מן האופי שלנו, אבל הביולוגיה משפיעה על האופי, מקרקעת אותו ומשרטטת לו גבולות גזרה. לפי האפשרות הזו, יש אפשרות לתנודתיות כלשהי, אבל התשתית הביולוגית שמה לו גבולות. תחשבו על כך שיש מגוון אדיר באנושות מבחינה פיזית וכל זוג אנשים - אולי חוץ מתאומים זהים - שונים מבחינה גנטית זה מזה, ועדיין אף בן אנוש לא מצמיח כנפיים. ובהקבלה - יש שני מינים - זכר ונקבה - ושני מגדרים, גבריות ונשיות, עם גיוון רחב בתוך הקטגוריות הללו. לצד אלו ישנם מקרי קצה של טרנסג'נדרים, שהם כמו הגירסה המגדרית לאנשים שהינם אינטר-סקס. טרנסג'נדריות היא לכן תופעת קצה ביולוגית, שאינה מעידה על הכלל הביולוגי-מגדרי אלא להיפך, היא היוצא מן הכלל שמוכיח את הכלל.
שתי האפשרויות הללו מתכתבות גם עם שאלה נוספת, מעניינת אף היא: האם ברמת התיאוריה, אפשרית חברה אחרת, שבה הבינאריות המגדרית-מינית איננה דומיננטית כמו שהיא כיום? זו שאלה שתעלה ביתר שאת בפרקים הבאים, אבל כרגע רק אעיר את ההערה הבאה שנראה לי מתבקשת: שאם אנחנו חושבים שהבסיס הוא נורמות חברתיות, אז תחושת הבטן היא שיש מה לדבר על שינויים, אפילו שינויים דרמטיים ואפילו מחר בבוקר, שכן הדברים בידינו להחליט. ואילו אם מדובר במשהו ביולוגי, אבולוציוני, קשה יותר לדמיין איך יהיה אפשר לנתק ביננו לבין אותה תשתית, בטח ביכולות המדעיות והטכנולוגיות שיש לנו כרגע. הדבר אפשרי, אולי, אבל קשה לנו יותר לנסח איך לגשת לכך.
אוקיי - עד עכשיו דיברנו בתיאוריה. ובכל זאת, מה יש למדע לומר בעניין השאלה ששאלנו? האם יש תשתית ביולוגית להלימה בין מין, מגדר ונטייה מינית?
אם נתחיל בנטייה מינית, מכל מה שחיפשתי, איננו יודעים לזהות קטע בגנום האנושי שמקודד מה תהיה הנטייה המינית של מישהו, ובאופן כללי יותר איננו יודעים איך בדיוק הנטייה המינית מתקבעת. ועדיין, יש טיעון אבולוציוני חזק ביותר שממנו כמעט מתחייב שרוב החברה תהיה הטרוסקסואלית. הטיעון הוא פשוט: כדי שהמין האנושי ישרוד לעוד דור ועוד דור, הדור הנוכחי צריך להוליד ילדים, והרבה כאלה. וכדי שזה יקרה, צריכים להיווצר חיבורים מיניים בין גברים לנשים, שהרי אנו יצור דו-מיני מבחינה ביולוגית, ורק דרך החיבורים הללו הילדים הללו נולדים. ועוד הרבה לפני שיש חברה והסללה וכל מונח אחר שתבחרו, החיבורים הללו יווצרו בעיקר דרך מנגנון של משיכה מינית רצונית בין גברים לנשים.
אמנם, אין להכחיש שיש גם כוחות חברתיים שמתעדפים את הזוגיות ההֶטְרו על גביי קשרים אחרים - על כך אין חולק. אבל בו-זמנית חשוב לזכור שהתופעה הזו מתרחשת גם אצל חתולים, כלבים, ג'ירפות וכל יצור דו-מיני שרוצה לשרוד - ולכל אלו אין שום דבר שמתקרב ל"הסללה חברתית" כמו שיש לבני אנוש. ללא שִדְרַה מרכזית של פרטים הטרו-סקסואלים, פשוט לא יהיה לאותו מין דור המשך מבחינה ביולוגית.
הטיעון האבולוציוני הזה דורש חידוד, כדי שנבין באופן מדוייק למה הוא כל כך עוצמתי בהקשר לשאלה שלנו. כשאני אומר ש"יצור דו-מיני רוצה לשרוד", כאילו למין כלשהו יש תודעה, והוא "רוצה לשרוד", זו בעצם הָאָנַשַה של "הטבע" שמסתירה את הטיעון האמיתי, שהוא עמוק וחד יותר, והולך ככה: כיוון שהמין האנושי, או מין הכלבים, שרד אלפי או מאות אלפי שנים מאז שהוא בא לעולם ועד היום, זה מוכיח למפרע, בראייה לאחור, שהוא אימץ דפוסים שאיפשרו את ההישרדות הזו. כיוון שהמין האנושי הוא דו-מיני, המימוש הפרקטי של הדפוסים הללו הוא שישנה הטייה חזקה בתוך המין הזה לזוגיות הטרו. כלומר, אין כאן שיפוטיות, או קביעה שמשהו מסויים הוא טוב יותר או רצוי יותר - אלא פשוט הכרה בכך שהמערכת שלנו מקבלת דחיפה חזקה לכיוון הזה, בין אם אנחנו אוהבים אותו באופן אישי ובין אם לא. ורק בזכות הדחיפה הזו, אני ואתם בכלל קיימים.
אמנם, כיוון שאנו כבר משליכים את יהבנו על הברירה הטבעית של התהליך האבולוציוני, אנחנו חייבים גם לשאול את עצמנו את השאלה המקבילה: אם הנטייה ההומוסקסואלית שרדה עד היום, האם אין בכך ראיה שיש גם לנטייה הזו ערך אבולוציוני? אם יש ערך שכזה, הוא אמנם לא יוכל להתבטא על ידי המשכיות פיזית ישירה של המין האנושי, אבל זה רק מעצים את השאלה, שאלה שדורשת תשובה. למיטב ידיעתי, המחקר בנושא הנטיות ההומוסקסואליות ומקורן עודנו בחיתוליו, וקשה ביותר להתקדם בו כיום בגלל הנפיצות הפוליטית שלו. כפי שכותב דאגלס מאריי בספרו "שיגעון ההמון", ושממנו אני אצטט בוודאי גם בפרקים הבאים,
"הלהט הסובב כל היבט של גנטיקה בתחום הזה הוא אחת הסיבות לכך שנערכו מחקרים מעטים כל כך על היבטים אחדים של הומוסקסואליות. לדוגמה, נערכו מחקרים מעטים מאד על תפקידה האבולוציוני של ההומוסקסואליות, אם אכן יש תפקיד כזה… יש ביולוגים שמוכנים להודות בחשאי שזהו כשל בתחום החקר שלהם. אך הנושא מוקף כיום במים עמוקים וסוערים עד כדי כך שאקדמאים מבקשי קביעות לא ישושו לעסוק בו כלל וכלל."
והוא מוסיף, וזה מתקשר להקדמות שלי על המתח שבין רגשות לעובדות:
"אם החלטנו אילו תשובות אינן אפשריות - או באילו תשובות לא נוכל לעמוד - אין הרבה טעם להעלות את השאלות, למעט חיבתנו כלפי האמת"
כלומר, הוא אומר בצער, אחת הסיבות שאנו לא יודעים את התשובה לשאלות הללו היא כי אנחנו, כחברה, פוחדים לשאול אותן, פוחדים לדעת מה התשובות שנגלה.
האמת, אני כנראה אצטט עוד בעתיד מן הספר הזה של דאגלאס מארי, ולכן אולי שווה לשתף כמה מילים לגביי הבחור. מדובר בפובליציסט בריטי שמרן חד ומבריק, שלאחרונה הגיח לתודעה הישראלית בכך שראה את עצמו כמחוייב להגן על ישראל בכל במה אפשרית, כולל ביקור בארץ ושידור מתוך עזה כשהיה יכול, כדי להביא לעולם את הזוועות שקרו כאן ולהילחם באנטישמים בכל מקום שיכל. חוץ מזה, יעניין אתכם אולי גם לדעת שהוא עצמו הומוסקסואל מוצהר. לא שזה אמור לשנות משהו לגביי הנכונות של דבריו - אני בסוף מאמין שצריך לבחון עמדות של אנשים לפי הנכונות שלהן ולא לפי מי אומר אותן - אבל לאלו מכם שחוששים שאולי מדובר במישהו שאין לו אמפתיה למצב ההומוסקסואלי, אולי זה יעזור להרגיע את החששות הללו.
בכל אופן, אני כן רוצה לתת קצת נופך לסוג התשובות שיכולות להינתן לגביי התרומה האבולוציונית של הנטיות ההומוסקסואליות, כדי שתבינו שלא מדובר רק בהרהור שלי. נראה לי שיהיה מעניין לשמוע כאן דו-שיח חופשי בין שתי דמויות שכדאי שגם אותם תכירו. הקטע הבא הוא הסוף של ראיון של ד"ר ג'ורדן פיטרסון עם דייב רובין. פיטרסון, שאותו הזכרתי בפרק השני בפודקאסט, הינו פסיכולוג קנדי שהתפרסם במסגרת המאבק שלו נגד מגמות פרוגרסיביות בקנדה בתחום המגדר, ושעוד נדבר עליהן בהמשך.
דייב רובין הינו בעל תכנית אירוח אינטרנטית שרצה כבר כמה שנים, ושווה לפרט קצת לגביו. הוא יהודי וגיי, שהיה דמוקרט מוצהר עד לפני כמה שנים, וההקצנה הפרוגרסיבית דחקה אותו, כמו הרבה כמוהו, לעבור צד מבחינה פוליטית, כך שבבחירות האחרונות הוא כבר הצביע לטראמפ. מדובר בבחור מאד נעים, בסה"כ, ובסרטון הזה הוא מספר על הזוגיות הגיי-ית שלו, הרצון להביא ילד לעולם עם בן הזוג שלו. הראיון ארוך, ובו שניהם משוחחים על ההבדלים שבין זוגיות הטרו לבין זוגיות הומו-אית, ואתם מוזמנים כמובן להאזין לכולו.
בנושא שלנו, הנה קטע מסוף השיחה שלהם, שבו הם דנים בשאלה - מה יכול להיות הערך האבולוציוני של הנטייה ההומוסקסואלית? כיוון שהם מדברים מהר, אני לא אלאה אתכם בתרגום מילה-במילה של הדברים, ואסכם אותם כאן, ואז אתן לכם להאזין קצת. בגדול הם אומרים - נראה שאנשים שאינם הטרוסקסואלים נוטים להיות גבוה יחסית במדדים של יצירתיות. הזהות שלהם יותר גמישה הרבה פעמים, שזו גם תכונה של יצירתיות פנימית. ממילא, הם מציעים - בניסוח של רובין שמצטט את פיטר תיל, המנכ"ל לשעבר של פייפאל והומוסקסואל גם כן - ש"הסטרייטים מספקים את הגֶנִים, בעוד הלהט"בים מספקים את המֶמִים".
באופן יותר מדוייק אפשר לומר שהם מציעים משהו בכיוון הזה: אולי המערך הגנטי או החברתי שמביא לעולם אנשים מאד יצירתיים, מביא על הדרך גם עלייה בנטייה להטב"ית. הגמישות המנטלית והרגשית שמספקת יצירתיות למין האנושי, יכולה גם "לשחרר" אנשים מכבלים אחרים, כמו נטייה מינית "קלאסית", מה שיתבטא במיניות לא קונבנציונאלית.
שימו לב שמדובר בשיח פתוח, כלומר אין כאן מחקר שמוכיח את מה שהם אומרים - אבל שווה לקחת מכאן לפחות את ההבנה שהמערכות הללו מאד מורכבות, ושכל מי שחושב שיהיה כיף להתחיל לשחק איתם ושלא יהיה לכך מחיר, כדאי שיחשוב פעמיים.
אוקיי - ועכשיו, מה לגביי הקשר בין מין לזהות מגדרית?
גם כאן, לפי מה שהצלחתי למצוא על הידע המדעי העדכני, ישנה תשתית ביולוגית שמובילה להלימה גבוהה של המין עם הזהות המגדרית, וזאת דרך מבנה המוח. וכך כותבת ד"ר דברה סו בספרה:
"כאשר זרע מפרה ביצית בכניסה להריון, העובר יהיה או זכר או נקבה. הביולוגיה הזו תשפיע על סוג ההורמונים שהעובר נחשף אליהם ברחם, וזה ישפיע על הזהות המגדרית שלו או שלה כשיוולדו. בערך לאחר שבעה שבועות, אם העובר הוא זכר, אברי הרבייה שלו יחלו להפריש טסטוסטורון, מה שיעצב את המוח באופן גברי. אם העובר היא נקבה, התהליך הזה לא קורה."
כלומר, המין הביולוגי משפיע על התפתחות המוח. בתור קוריוז אשתף גם שסו מביאה בסיפרה שמערכות AI מצליחות כיום לזהות בדיוק של 70% מתוך מבנה המוח של מישהו אם מדובר בגבר או באישה, מה שמורה על כך שיש תבניות שונות שנוצרות במינים השונים.
הצעד הבא הוא להבין שמבנה המוח וכמויות טסטוסטורון בגוף משפיעים על המגדר - הנה ציטוט לדוגמה משיחה שהיא עשתה ובה הסבירה קצת איך מודדים את העניין במחקר, ומדוע עדיין יש נשים "גבריות" יותר וגברים "נשיים" יותר:
"מראיינת: אז איך מודדים מגדר? איך מבחינים בין מגדר לבין מין אם השניים קשורים יחד ביולוגית?
ד"ר סו: זה יותר בקטע של דיווח על רגשות פנימיים. אבל במחקרים מסתכלים על התנהגות. אם מסתכלים על בנות שנחשפו ליותר טסטוסטורון הן מתחילות להתנהג יותר כמו בנים, בקטע שהן יותר אגרסיביות, משחקות במשחקים יותר פיזיים… בנות עם מוטציה גנטית שגורמת להן להפריש ברחם יותר טסטוסטורון מתנהגות, כשהן גדלות, יותר כמו בנים באופנים הללו… אבל כמובן שבהרבה מחקרים מסתמכים על עדות אישית של תחושה פנימית."
כמובן, זה שיש למשהו מרכיב ביולוגי, לא אומר שהוא קבוע וסטטי בכל רגע. הרי כולנו חווים שינויים במצב רוח וכן הלאה. בהמשך אותו ראיון, שואלת אותה המראיינת בדיוק על זה:
מראיינת: "לפעמים אני מרגישה גברית יותר, ולפעמים נשית יותר, ובכל סיטואציה המצב המגדרי שלי באותו רגע משפיע על איך אני מתנהגת… אולי זו הסיבה שאנשים רוצים להגדיר את עצמם כנזילים מגדרית... זה מרגיש לי שהמגדר שלי הוא דינמי, לא סטטי. אפילו אם הוא בעל תשתית ביולוגית…"
ד"ר סו: "אני חושבת שזה טיפוסי לרוב האנשים. מה שאולי משתנה בין אדם לאדם זה כמה התנועה הזו רחבה, אבל זה מאד טיפוסי. וזו הסיבה שאני חושבת שאין צורך להמציא מגדרים חדשים או קטגוריות חדשות רק בגלל שיש למישהו תחושות הפנימיות שנמצאות בתנועה… זה פשוט אנושי…"
כלומר, יש מרכיבים ביולוגים חזקים שמשפיעים על האופי דרך מבנה המוח, ומייצרים לנו את ההתכנסות הסטטיסטית הזו שבה מין ומגדר נמצאים - לרוב, אבל לא תמיד - בהלימה זה לזה. ועדיין, זה לא סותר את העובדה שכל איש ואישה שונים, שמרחב התחושות שלהם עדיין מאד רחב, ושהם מושפעים מעוד דברים כמו הסביבה והאירועים האישיים שהם חווים. לדעתה של דר' סו, הכרה בכך איננה מחייבת קטגוריזציה חדשה מעבר לשני המגדרים המוכרים - כלומר, אין צורך להגדיר תת-הגדרות קשיחות מעבר למה שכבר יש, ולאפשר למגוון להיות מוכל בתוך ההגדרה הקיימת, שכן להגדרה הזו יש תשתית ביולוגית וממילא יש לה גם משמעות ברורה.
אנחנו לקראת סיום, אז אני רוצה לקחת כמה דקות לסכם את מה שראינו כאן ממעוף הציפור.
בעוד שלושת הממדים שדיברנו עליהם כאן, של מין, נטייה ומגדר, הם "על הנייר" נפרדים זה מזה, בפועל הם מופיעים בשטח בשני צירופים שכיחים ביותר, והשאלה ששאלנו היא - מדוע? המדע היום איננו יודע מספיק בעניין כדי לענות באופן החלטי ומדוייק, אבל ראינו שיש מרכיבים ביולוגיים חזקים מאד שפועלים לייצר את הצירופים הללו: מנגנון הישרדותי שמכוון לנטייה הטרו, ומנגנונים בתוך הרחם שמשפיעים על מבנה המוח על ידי הפרשת טסטוסטרון, שמשליכים לאחר מכן על הרבה תכונות שאנו מתייגים חברתית כ"נשיות" ו"גבריות". ובו זמנית, אנחנו לא יודעים מה הגבולות של ההשפעות הללו, וכמה דרגות חופש יש לכוחות חברתיים בהשפעה עליהם בהמשך הדרך.
מול העובדות הללו, יש להציב את האתגר שעומד בפנינו כחברה שבה ה"בינאריות המגדרית" מוטמעת בה, בחוקים ובנורמות שלה, ובו זמנית יש בה אנשים שחורגים מהבינאריות הזו. כאן אנו מגיעים שוב להבדלי הדגשים בין ליברלים לשמרנים: בעוד הליברלים מדגישים את הסבל של אותם אנשים, ומחפשים דרכים להגמיש את המערכות החברתיות הקיימות כדי שירגישו יותר מוכלים, השמרנים מדגישים את חשיבותה של המסגרת הקיימת לקיומה של חברה מתפקדת, ולכן מתנגדים למה שהם תופסים כשינויים גדולים מדי. וכמובן - אני מכליל כאן. אז לדוגמה, יש דתיים סופר-ליברלים בקטעים הללו, ויש גם חילונים שמרנים מאד. תמיד תוודאו שאתם שואלים את מי שמולכם באופן אישי מה הוא חושב - אל תשליכו מהתווית לדעות.
בכל אופן, מול שתי האסכולות הללו, הפרוגרסיבים לא מרוצים בכלל. השמרנים בוודאי אינם לרוחם, אבל אפילו הליברלים אינם הולכים רחוק מספיק לדעתם. לדעתם, עצם השיח המדעי-ביולוגי שמבאר את הבסיס למצב הקיים הוא חלק בלתי נפרד מן המסגרת הדכאנית הקיימת. הם שואפים לפתרון אחר, פתרון שידרוש, כרגיל, מהפכה כוללת במבנה החברתי שלנו. אבל על זאת ועוד נדבר רק בפרק הבא…
אז - מקווה שהיה לכם מעניין!
רגע - היה לכם מעניין? איזה כיף! אולי תמליצו לחבר או חברה על הפודקאסט? ותזכירו להם להירשם גם באתר כאן!
ועד הפעם הבאה,
להתראות…
ביי…
Share this post