שלום כולם, וברוכים הבאים לאלישע והזוויות, עונה ראשונה פרק 14, והפעם, נתחיל בסיפור. יודעים מה - שני סיפורים.
הראשון התרחש ב-2014, בתחרות של אומנויות לחימה משולבות לנשים (MMA). בתחרות הזו ניצחה פאלון פוקס את טאמיקה ברנט בסיבוב הראשון בנוקאואט טכני, כששברה לה את ארובת העין, ואף גרמה לה לזעזוע מוח. טאמיקה סיפרה, בשיחה עם כתבים, שמעולם לא הרגישה כה חסרת אונים מול מתחרה אחר בענף.
השני התרחש לפני כמה חודשים, באוגוסט 2023. באותו חודש התקיימה תחרות מטעם האגודה הקנדית להרמת משקולות, The Canadian Powerlifting Union (CPU). בתחרות הזו, בדיוויזיה הנשית שלה, ניצחה אן אנדרס, ולא סתם ניצחה: היא ניצחה בנוקאאוט סימלי, והרימה משקל מצטבר של 597.5 קילו - מאתיים קילו יותר מאשר האישה שהגיעה למקום השני. פער של מאתיים קילו, 50% יותר, בתחרות של ספורטאיות מקצועיות, זה דבר די מטורף. בכך, היא גם נהייתה האלופה העולמית הלא-רשמית, בהשוואה לביצועיהן של נשים אחרות ברחבי העולם.
מה המשותף לשני הסיפורים שסיפרתי כאן? בשני הסיפורים הללו אתם יכולים לחוש שהזוכות בתחרות הינן נשים עם כח פיזי מרשים, כמובן. אבל מה שעוד יותר מעניין, וחשוב לפודקאסט שלנו, הוא ששתי הזוכות הללו היו גברים עד לפני כמה שנים, לפני שהן החלו להזדהות כנשים. כלומר, שתי המתחרות הללו הן גברים ביולוגים (טעות התחביר מכוונת, כמובן), שמתחרים בתחרויות לנשים מול נשים ביולוגיות, וקובעים שיאים חדשים בספורט לנשים או מתעמתים מולם בקרב פיזי ומרביצים לנשים ביולוגיות בכל הכח לפי כללי הפורמט.
התופעה הזו, של גברים ביולוגיים שמתחרים בתחרויות לנשים, לא קרתה בין לילה, וכפי שאתם מבינים מהתאריכים של שני האירועים, לפחות כבר עשור יש דיונים סביב התביעה של אנשים שמזדהים כמין ההופכי למין הביולוגי שלהם להשתתף בספורט לפי הקטגוריה שמתאימה למין שבו הם מזדהים, ולא לזה של הגוף הביולוגי שלהם. סביב הנושא הזה יש הרבה מוקדים של ויכוח: זכויות נשים, זכויות להט"בים, איך קובעים מה נחשב "הוגן" בספורט ומה לא, ועוד ועוד.
אבל בשורש הדברים יש עניין אחד, והוא העניין הקריטי ביותר לשיחה שלנו כאן בסדרה: לְמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "אישה". אם המילה "אישה" מתייחסת לאיזו מציאות ביולוגית ברורה, אז על פניו אין זה משנה איך אתה מזדהה רגשית, אם אתה גבר ביולוגי אינך יכול להשתתף בתחרות לנשים, פשוט כי זו הכותרת של התחרות. וכמובן גם להיפך, ביחס לתחרויות של גברים. ואם לעומת זאת המילה "אישה" משמעה בעיקר האופן שבו אתה מזדהֶה - או את מזדהַה - אזי את מוזמנת להיות חלק מן התחרות, ואולי צריך רק לעשות משהו כדי לאזן את התחרות, כמו שיש מגבלות משקל באיגרוף. נניח, אפשר לדרוש שיהיו מגבלות על כמויות טסטוסטורון בגוף של מתחרות שכאלו, שכן זהו חומר שהגוף הגברי מפיק ושנותן לגברים ביולוגיים יתרונות תחרותיים מול נשים.
יודעים מה, הסיפורים הללו מזכירים לי סיפור שלישי שכדאי לשתף כאן כדי להמחיש את העניין. באנגליה, בספטמבר 2017, נכנסה אישה בשם קארן וייט לבית הכלא לנשים ניו-הול ב-West Yorkshire. לאחר שלושה חודשים, הועברה וייט מבית הכלא הזה לכלא אחר, לאחר שנמצא שהיא תקפה מינית שתי אסירות אחרות. הסיפור הזה קשה גם ככה, כמובן, אבל קחו עוד שתי עובדות שכשמחברים אותן יחד קשה להאמין שהסיפור הזה אמיתי. קודם כל, קארן וייט היא גבר ביולוגי, שלא החל שום תהליך של ניתוחים או טיפולים הורמונלים אבל החל להזדהות במהלך התהליך המשפטי כאישה. ושנית, קארן וייט - שלפני שינוי הזהות שלה, שמו היה דיויד תומפסון - נכנס לכלא כשבעברו יש עבירות של שוד, פדופיליה - ואונס נשים. כן, שמעתם נכון: רשויות בריטניה נתנו לאנס נשים, להכנס לכלא נשים, בגלל שהוא הזדהה כאישה. רק לאחר שהתלונות על תקיפה בבית הכלאה צפו, הוציאו אותו משם, ושמו אותו - או שצריך לומר "אותה"? מבלבל מאד, אני יודע - שמו אותו בכלא לאסירים מסוכנים.
מה קורה כאן? ואולי גם שווה לשאול - איך זה נובע או מתקשר לכל מה שראינו עד כה?
חלק ממה שאנחנו נראה בפרקים הבאים עלינו לטובה הוא איך הכל חלק מאותה תפיסת עולם פרוגרסיבית שהרחבנו עליה עד כה. בתור התחלה, בואו ואקשר אתכם לדברים שראינו בסוף הפרק שעבר. שם ראינו איך יש אנשים שמגדירים מחדש את המילה "גזענות" באופן שרק אנשים לבנים יכולים להיות גזעניים. היום אנחנו רואים איך אנשים רבים על ההגדרה של מונח מאד מוכר - "אישה", ומצַפּים שכל המערכות שנשענות על אותה הגדרה ישתמשו במשמעות שהם יוצקים לתוכה כדי להדריך את ההחלטות שלהן. ממילא, יכולים לצוץ כאן תופעות שיפתיעו את אלו מכם שמחזיקים בראש הגדרה אחרת מזו שיש אצל אלו שמצליחים להטמיע את ההגדרה שלהן במערכות שסובבות אותנו, כמו איגודי הספורט או מערך בתי הסוהר.
אז, מקווה שחגרתם חגורות בטיחות! בפרק הזה אנחנו נקדים כמה הקדמות חשובות לדיון שלנו, ובפרקים הבאים אנחנו ניכנס לעומק הדיון, המאבק או הויכוח הזה. ובעיקר לשמרנים שבכם - תחזיקו חזק, כי הרבה דברים שחשבתם שהם ברורים מאליהם לכולם, מסתבר שהם לא ברורים בכלל, ובטח שלא לכולם.
עכשיו שפתחנו את התיאבון בכמה טיזרים כאלה, בואו נחזור לבסיס. הפרוגרסיביות רואה אי-שיוויון בהמון ממדים, והשניים המרכזיים ביותר הם גזע, ומין-מגדר-נטייה-מינית. עד עכשיו דיברנו על גזענות, ולכן שווה לקחת רגע ולשים לב להבדלים שיש בין הנושא הקודם לבין הנושא החדש שלנו.
ספיציפית, יש הבדל אחד גדול בין נושא השיוויון והמעמד החברתי בכל הקשור לגזע, לבין זה הקשור למין. קיומם של גזעים שונים היא תוצאה של "אקראיות הסטורית", של העובדה שקבוצות שונות חיו בנפרד זה מזה לתקופות ארוכות. גבר שחור ואישה לבנה שיביאו ילדים לעולם, הילדים הללו לא יהיו שייכים לאף גזע באופן "טהור". כך גם יהיה אצל הילדים שלהם, הנכדים וכן הלאה, בכל דור הדברים יכולים להמשיך ולהתערבב.
[במאמר מוסגר אולי שווה להעיר שבעולם של הפרוגרסיבים, שסבורים שהתרבות הלבנה מקנה ללבנים זכויות יתר, המורכבות הזו מייצרת שעות של דיונים ומיקרו-דיונים על כמה לבן וכמה שחור מישהו נחשב לפי הרקע המשפחתי שלו או שלה. הדברים יפורטו, לדוגמה, בדקויות סביב דרגת ה"שחורות" שלו, ומי שלא מאמין לי שיחפש באינטרנט את המונח colorism, שמשמעו אפלייה על בסיס רמות שונות של גוון שחור בצבע העור שלך - לפעמים אפילו אפליה פנים-קהילתית, אצל האפרו-אמריקאים.]
בכל אופן, העובדה שגזע איננו דבר קבוע ושקשה למדוד אותו היא עוד סיבה שבגללה מאד מוצדק לבטל את הגזענות הממוסדת, ולבער אפלייה על בסיס גזע מכל מערכת החוקים והנורמות הרשמיות במדינות המערב. שכן אין באמת סיבה להפריד בין אנשים רק בשל מוצאם או צבע עורם, כל עוד הם חולקים מצע משותף של ערכים שמאפשר להם לחיות יחד. ומכיוון שכך, כשהפרוגרסיבים באים וטוענים שיש אפלייה על בסיס גזענות במערב, הם נאלצים לחפש בעולמות הסטייה הסטטיסטית, ולא בספרי החוקים. על הדברים הללו דיברנו בהרחבה בפרקים הקודמים, אז לא נחזור עליהם כאן.
בניגוד לנושא הגזע, מין מגדר ונטייה מינית הינם נושאים שבהם דווקא ישנם הבדלים מהותיים במציאות, ששורשם בתשתית ביולוגית אובייקטיבית ומשם הם מחלחלים גם לאופן שבו החברה בונה את עצמה. בפרק הזה נתמקד בממד הכי אובייקטיבי ומוכר, והוא עולם הזהות המינית, ונשאיר את הנטייה המינית והמגדר להמשך הסדרה.
בנושא המין, בואו נתחיל בזווית החברתית. בחברה המערבית, זה מובן מאליו שיש לנשים וגברים צרכים שונים, שצריכים לבוא לידי ביטוי בהתנהלות הציבורית והחברתית שלנו, וזאת בניגוד למשהו מקביל בתחום הגזע שהיה מוקע תוך שניות. הדברים ידועים, אבל בואו ניקח כמה דוגמאות. מקובל שלנשים וגברים יש צרכים רפואיים שונים, ושיש רופאים שמתמחים בענייני נשים דווקא, אבל לחלוטין לא מקובל שיהיה רופא שרוצה להתמחות בטיפול באנשים לבנים. ברוב המקומות אנחנו מקבלים כמובן מאליו שיש שירותים לנשים ושירותים לגברים, וזאת אפילו שהיינו מזדעזעים אם היינו שומעים שיש קניון שבו יש שירותים נפרדים לאשכנזים ולאתיופים. ואמנם, יש מקומות שבהם יש חדר שירותים אחד משותף, זה נכון, אבל עדיין, תַראו לי את ההורה שירגיש בנוח לתת לבני העֶשְרֶה שלו להתלבש בחדר הלבשה משותף לבנים ובנות בבריכה העירונית. ומצד שני, אי אפשר להאמין שנמצא מקום שבו מפרידים בחדרי ההלבשה לפי גזע או עדה.
הפודקאסט איננו מתמקד בהוויה הישראלית בעונה הזו, אבל שווה לדעתי לנצל את המקום הזה כדי להשחיל איזו מילה גם על הנושא של "הדרת נשים" שעולה אצלנו מדי פעם. חלק גדול מן הויכוח על הנושא הזה כאן בארץ בעצם נסוב סביב מתי הפרדה על בסיס מין הופכת לאפלייה. ההבדל בין דתיים לחילוניים איננו לרוב בדרגת הרגישות לאפלייה, אלא בעמדות שלהם לגביי מתי הפרדה טובה לשני המינים גם יחד. הדתיים - ואני מדבר בהכללה גסה כמובן, שכן יש הרבה תת-קהילות דתיות עם דעות שונות מאד בעניין - סבורים שיש להרחיב את הרעיון הכללי שמרגיש לרובנו טבעי סביב מלתחות, ולהפעיל אותו גם על בתי כנסת, בתי ספר, ולפעמים גם תנועות נוער. לעומת זאת, החילונים ובכלל אלו שמתנגדים לתנועות הללו רואים בהפרדה אלמנט של כפייה - לרוב זה נתפס ככפייה בכיוון אחד, של הגברים על הנשים - ולכן נלחמים נגד העקרון הזה כשהוא מתרחב מעבר למה שהם חושבים שראוי. גם הם כנראה יסכימו שנשים וגברים לא צריכים לחלוק מלתחות, אבל הפרדה בבתי הספר זו כבר הגזמה שמאפשרת אפלייה. וכמו שבארצות הברית הבינו שאם מפרידים בין שחורים ללבנים בבתי הספר, אז בתי הספר של השחורים יסבלו מאפלייה בתקציב וכו', גם כאן הסכנה הזו קיימת וחייבים לעמוד על המשמר.
בכל אופן, אם נחזור לנושא שלנו, מבחינה חברתית הפנמנו שהאבחנה המינית היא חשובה ומועילה, אם כי עדיין לא דיברנו מדוע היא כזו ומתי - נרחיב על כך בפעם אחרת ונשים את זה בצד לבינתיים. מהרגע שעוברים לבחינה הביולוגית, הדברים ברורים עוד יותר. בניגוד לערבוב בין גזעים, ש"מדלל", בא נאמר, את התיוג הגזעי באופן טבעי, כשגבר ואישה מביאים ילד לעולם, הילד הזה הוא שילוב גנטי של שני ההורים שלו, אבל הוא בסוף או זכר או נקבה. כלומר, הקִטלוג הבינארי משתמר בין דור אחד לשני, באופן הפוך לגמרי ממה שקורה בערבוב בין גזעים.
אמנם, הבינאריות הזו איננה כה פשוטה כשצוללים לפרטים, וכאן רק אתן טעימה קטנה מן המורכבות שהטבע מספק לנו. ישנו מיעוט של אנשים - משהו כמו אחוז אחד מהאוכלוסיה - של אנשים שמוגדרים כ"אינטרסקס", כנראה משהו דומה למה שקרוי במשנה "אנדרוגינוס". לאנשים אלו יש בגוף שלהם אברים "זכריים" ואברים "נקביים", ולכן עצם קיומם מציב שאלה ותביעה כלפי החברה. ברמת הביולוגיה צריך להבין איך הם משתלבים בבינאריות שרובנו לוקחים כמובנת מאליה, וברמת החברה צריך להחליט מה האופן הנכון, הרגיש והצודק שאנשים כאלו יפעלו כשכל כך הרבה מערכות מניחות את הבינאריות הזו בתשתית שלהן. ושיהיה ברור - גם אם יש רק מישהו אחד כזה, תשובה חייבת להינתן: בסוף, גם הוא או היא צריכים ללכת לשירותים.
בפרקים הבאים אני נתייחס לזווית החברתית של השאלה הזו, אבל כרגע אני רוצה רק דקה של ביולוגיה. כי סיקרן אותי - מה יש למדע העדכני ביותר לומר על הנושא של אינטרסקס. כדי לוודא שאני לא עושה יותר נזק מתועלת בנסיון שלי לייצר בהירות, וכיוון שאני - כפי שאתם יודעים - אינני מומחה לענייני מין ומגדר, חיפשתי לעצמי ספר שיעשה לי סדר במונחים לפני שאני מנסה לעשות אותו עבורכם. בחרתי בספרה של ד"ר דֶבּרה סוֹ, עיתונאית חוקרת בתחום הביולוגיה והנוירולוגיה, ושמו "סופו של המגדר" - The End of Gender. בספר הזה שיצא ב-2020 היא סוקרת את מה שיש למחקר המדעי לומר על מין, מגדר וכל מה שביניהם, וספיציפית מכוונת בספר להפריך חלק מן הטיעונים הפופולרים שמסתובבים באינטרנט בעניין. אני מודה שעדיין לא קראתי את כולו, אבל הוא בהחלט מקור טוב להתעדכן בו על המחקר העדכני והוויכוחים שיש כיום בעניין. אני אפנה במהלך הפרקים הללו לפעמים לציטוטים מהספר, וגם מצרף כאן לינק לראיון איתה שבu היא מרחיבה על הנושאים הללו, למי שרוצה לצפות וללמוד עוד.
האבחנה הכי ברורה כיום, לפי ד"ר סו, בין זכרים ונקבות, היא בסוג תאי הרבייה שלהם, הקרויים "גמטה" (Gametes). אצל בעלי חיים, גמטות נקביות נקראות ביציות או תאי ביצית, וגמטות זכריות נקראות זרע, וגם אצל אנשים שחווים מצב של "אינטרסקס" יש רק סוג אחד של תאים שמיוצר, בסופו של דבר. כלומר שביולוגית, אכן יש לנו מצב בינארי. אבל זה לא פותר את השאלה החברתית שהעלינו לעיל, אלא רק את הסקרנות המדעית שלנו.
העובדה שיש אבחנה ביולוגית חדה מאד - או לפחות, עם שוליים אפורים מאד דקים - והעובדה שכתוצאה מכך החברה שלנו גם מבססת הרבה מערכות באופן מפורש על גביי הזהות הזו, מייצרת גם דינמיקה אחרת בשיח הפרוגרסיבי ואלו שמתעמתים מולו. כאן אין צורך לחפש סטיות סטטיסטיות כדי לגלות שעדיין יש יחס שונה בחברה לאנשים ממינים שונים - הדברים גלויים וידועים לכולם. העיקר הוא שהפרוגרסיבים חושבים שהמצב הזה פסול, והם רוצים לעשות לכל עולם המיניות את מה שעשו קודמיהם במאה הקודמת לגזענות: למחוק את האבחנות הבינאריות על בסיס מין, מגדר ונטייה מן הלקסיקון שלנו. כך לדעתם החלוקה הדיכוטומית הזו היא עצמה חלק גדול מהסיפור הדכאני של הפטריארכליות: כפייה חברתית ואף לשונית על כל האוכלוסייה, שמנרמלת ראייה בינארית ולא מאפשרת לאנשים את החופש להיות "משהו באמצע". הגמשת המונח "אישה", לדוגמה, שיכולה להוביל גבר ביולוגי להתחרות בהרמת משקולות מול נשים, היא רק דוגמה אחת למימוש בשטח של אותה שאיפה פרוגרסיבית.
עכשיו, רוב השיח בשנים האחרונות, והשיח שאנחנו נתמקד בו בפרקים הבאים, סובב סביב נושא המגדר דווקא, אבל ראוי לציין בהקשר שלנו שמקובל בחוגים מסויימים להפסיק להתייחס אפילו למין הביולוגי של מישהו כמשהו אובייקטיבי, אלא כתווית ש"ניתנה לו בלידתו על ידי הרופא", ובאנגלית - Assigned sex at birth. הדיוק הלשוני הזה בא לומר - גם מין זו תווית חברתית, שרופא כלשהו נתן לך. הרופא הוא חלק מן המטריצה המחשבתית המערבית, הוא "הוסלל" לחשוב באופן שבו מין הוא בינארי, ואתה קרבן של ההסללה הזו, אבל זה לא אומר שזה מי שאתה.
לחלקכם, אולי לכולכם, זה נשמע לא סביר, אבל זה מה שקורה בשטח, ואנו נרחיב על כך בהמשך.
אחת מתופעות הלוואי של הטרנד הזה ביחס למין הוא קידום, על ידי חוגים פרוגרסיבים, של הצעות "סטריליות" ופונקציונליות לתחליפים עבור המילים ה"טעונות" הללו, של איש ואישה. סוג של "פוליטיקלי קורקט" על סטרואידים.
לדוגמה, בוא נסתכל על אתר הבית של החברה "'קלו"', שמוכרת אפליקציה לנשים למעקב אחרי המחזור שלהן. כחלק מן האתר הם גם מספקים חומרים נילווים על נושא המחזור, בריאות נשית וכו'. ובכן, תחת הסעיף של "שיוויון מגדרי" מופיע טור שכותרתו "איך לשוחח על המחזור, מעבר למגדר". ושם נאמר כך, ואני מצטט:
"אולי זה נשמע לכם מוזר כרגע לומר "אנשים עם דם ווסת" או "אנשים עם מחזור", אבל זה לא שונה במאומה משינויים אחרים שאנו עושים בשפה כדי למנוע הטיות. אלו מונחים יותר מדוייקים המונח "נשים", והשימוש במונח שאיננו מגדרי עוזר להנגיש את החומר הרפואי החשוב לכל אלו שזקוקים לו - ללא קשר למגדר שלהם."
כלומר, הם מציעים לפרק את הזהות ההוליסטית הזו שקרויה "אישה" למרכיבים הטכניים שלה, ולהשתמש בייחוס הטכני והפונקציונלי כשמדברים על עניינים רפואיים. “אל תאמרו אישה, אימרו אנשים עם מחזור”. אנחנו רק בתחילת הדרך שלנו בפודקאסט בנושא הזה, אז לא פיתחנו כאן עדיין את הכלים לנתח באופן מדוייק את הגישה הזו, מה מועיל בה ומה מזיק בה. מה שכן, הדברים הללו מזכירים לנו את פרק 12, בו דיברנו על הדה-קולוניזציה של המתמטיקה, ואיך הפרוגרסיבים ראו בסוג השאלות ששואלים בכיתה נסיון להטמיע ערכים מערביים קפיטליסטים באופן נסתר. באופן דומה, גם כאן הם רואים בשפה הבינארית, הדו-מינית או דו-מגדרית, הסללה בעייתית ביותר, על ידי התרבות המערבית, של השיח והמציאות.
האם הם צודקים? עד כמה הם צודקים? ומה ההשלכות בשטח של הגישה הזו, כבר כיום ובעתיד, אם נאמץ אותה עוד יותר? אלו הדברים שננסה להבין בפרקים הבאים.
פתחתי את נושא המגדר של הפודקאסט בעניין השפה, כדי לפרק כמה מוקשים חשובים לקראת הכניסה שלנו לנושא. פודקאסט, כידוע, הוא מדיום שבו אני משתמש במילים, בשפה, כדי לשתף רעיונות איתכם המאזינים והקוראים. כיוון שחלק גדול מן המאבק מתרחש סביב הגדרות ומשמעות של מילים, זה הופך את השיחה שלנו כאן למורכבת. אני הרי רוצה עד כמה שניתן לפרוש מרחב דיון רחב שכולם יכולים להאזין לו בלי להרגיש שמתעלמים מעמדתם. אבל מאידך, המאבק עצמו הוא סביב השפה שיש לְדָבֶּר בה, והמשמעות של המילים שלה. זה אומר שכל מילה שנשתמש בה כאן יכולה להיתפס כסוג של בחירת צד מראש בדיון. יש כאן לופ לוגי שאי אפשר לצאת ממנו, כי כדי לדבר על נושא אנחנו צריכים לבחור שפה, אבל בחירת השפה יכולה להיתפס כנותנת יתרון לצד מסויים.
אז, אני משתף איתכם את המורכבות הזו, כדי שתבינו איך הדברים עומדים להתנהל. באופן כללי, אני אשתמש במילים באופן שבו רוב האנשים מבינים אותם באופן פשוט, בשיח הרגיל שבין אנשים ברחוב ולא בשיח שבפקולטות לענייני מגדר, כיוון שהשפה הזו כנראה משותפת לכולנו. ובהינתן תשתית משותפת כזו, נציג את התפיסה הפרוגרסיבית שמאתגרת את התפיסה ה"מסורתית" שמוכרת לנו, כדי להבין את החידוש שבה ואיך דרך השפה היא מנסה לתקן את העולם.
בהמשך לנקודה הקודמת, חשוב להדגיש אותה אבל מזווית אחרת. אחד האתגרים הספיציפיים בשיחה בנושאים הללו בשפה העברית, היא שהשפה המדהימה שלנו היא שפה "מגדרית", בוא נאמר: לכל שם עצם יש גם מין, זכר או נקבה, וכך גם לפעלים. זאת בניגוד לשפות כמו אנגלית, שבה המילים נייטרליות-מגדרית מלבד מילים כמו "He", "she" וכן הלאה.
הדבר הזה יוצר קושי בפרקים שלנו משתי סיבות. ראשית, אני עומד לתת דוגמאות רבות, וזה יהיה מאד מורכב כל הזמן לומר "הוא או היא" על כל משפט. אז אני אנסה לגוון בדוגמאות שאני נותן, אבל אני מבקש מראש סליחה מקהל השומעים - והשומעות! - אם אני לא נותן ייצוג שווה לשני המינים. הדברים מכוונים, כפי שנהוג לומר, לגברים ונשים כאחד, אלא אם כן צויין במפורש אחרת.
שנית, יש כאן קושי מיוחד דווקא בפרקים הללו, כיוון שישנם אנשים - לדוגמה אלו המזדהים כטרנסג'נדרים - שאצלם יש מתח בין הזהות המינית שלהם לזהות המגדרית שלהם. כשאדם הוא ממין זכר אבל הזהות המגדרית שלו היא נשית, האם עליי להטות את הפעלים והתארים שלי ביחס אליו לזכר, או ביחס אליה לנקבה? כפי שאנחנו נראה, זה לא רק אתגר שלי, אלא אחד ממוקדי הויכוח הלוהטים ביותר במלחמות התרבות של היום: שמרנים מתעדפים כאן את הזהות המינית, בעוד ליברלים ופרוגרסיבים - את הזהות המגדרית. הדבר הזה יוצר בלאגן גדול בכל שיחה, כיוון שבעצם אי אפשר לדבר, אי אפשר להוציא משפט נורמלי כמעט, בלי לקחת צד בויכוח הזה. והאמת, זה מאד בולט בעברית, אבל אפשר לשמוע את הקושי הזה אפילו בשפה האנגלית. לפני כ-4 שנים ניהל טִים פול, בלוגר ידוע, שיחה עם ג'ק דורסי, מנכ"ל טוויטר לשעבר, ו-וִידַאיָא גָ'אד, האחראית בין השאר על נושא מניעת ההסתה בטוויטר. באותה שיחה טים העלה מספר טענות נגד טוויטר שהראו, להבנתו, שהם מוטים אידיאולוגית ואינם נותנים מקום שווה לכל מגוון הדעות, ספיציפית בהטייה אנטי-שמרנית.
פול: יש לכם הטייה, ואתם מטרגטים אנשים ספיציפיים בגלל שיש לכם את ההטייה הזו בלי שאתם שמים לב.
דורסי: אתה יכול לתת דוגמה?
פול: הדוגמה הכי ברורה היא ההענשה של אנשים על שימוש בכינוי גוף שאינו נכון… אם אתה שואל שמרן מה ייחשב קריאה למישהו בכינוי גוף לא נכון, הוא יגיד שזה מקרה שבו אתה קורא לזכר ביולוגי בכינויים גוף כמו "היא". התפיסה הפרוגרסיביות הפוכה ב-180 מעלות. ממילא, יש לכם באתר מדיניות רשמית שמכוונת נגד התפיסה השמרנית…
אז, זו בעיה קשה, וכשמשוחחים על הנושא אי אפשר להימנע מלהכריע פרקטית איך להתנסח גם אם לא אידיאולוגית. אז ההחלטה שלי לפודקאסט הזה היא, בגדול, להשתמש במילים הללו לפי השיח שמקובל בשיח המגדרי, כלומר שאם אני אומר שמישהו הוא טרנסג'נדר, אני מכוון לאישה ביולוגית שמזדהה כגבר. ועדיין, יהיו מצבים שאני אשנה מן המגמה הזו, כי בסוף מה שחשוב לי יותר מכל הוא שהדברים יהיו ברורים לכולם, ואם בשם הבהירות אני צריך להנתסח באופן שפחות מקובל, אז נעשה גם את זה. כל עוד השגתי את זה, אני אשאיר את המאבק על הדבר ה"נכון" להקשר אחר.
אז מאיתכם, המאזינים, אני מבקש: אנחנו כאן כדי לשוחח ולהבין זה את זה - אל תתנו לעקרונות שלכם על איך אתם הייתם רוצים שאני ואחרים נתנסח למנוע מכם להתחבר לרעיונות ראויים. אם יכולתי להתנסח נייטרלית לגמרי כדי למנוע את המתח הזה, הייתי עושה זאת. אבל כיוון שאין לנו ברירה, עדיף לצעוד קדימה עם קצת אי נוחות מאשר לעמוד במקום. וחוץ מזה - אנחנו אוהבים את השפה העברית, ונשתמש בה עד בלי די, ואם זה אומר שכל אחד מאיתנו יפעיל קצת גמישות רגשית כדי לעשות זאת, אז חיזקנו גם שריר חשוב על הדרך - היכולת לצאת מה"מטריצה" המחשבתית שאנו לרוב פועלים בתוכה, ויצא הפסדנו בשכרנו.
וזהו להיום - פתחנו נושא מורכב אך סופר מעניין, ואני מקווה שזה התחיל לעשות לכם סדר בדברים, או לפחות באיך יש לחשוב עליהם. ואני רק יכול לקוות שתמשיכו להגיע, כרגיל, גם לפרק הבא.
ובינתיים - תגיבו לפרק! תשתפו עם חברים! יש כאן רעיונות חשובים שכדאי להכיר, אני חושב, וככל שנפיץ יותר כך נגדיל את מעגל השיח שסביבם.
אז עד הפעם הבאה…
Share this post