אלישע - אתה לא חושב שזה קצת מוזר שקשה לנו יותר לדמיין את סוף העולם, מאשר את סוף הקפיטליזם? זו אמירה של סלבוי זיזק - אני חושבת שכדאי לך להתעמק בהגות שלו. לא בטוחה אם הוא ממש פרוגרסיבי - אבל הוא מאוד מקורי ומעניין.
אני חושבת שמגבלת הדמיון שלנו היא עצובה מאוד. הרי היקום קיים מעל 4 מיליארד שנה, והקפטילזם רק כמה מאות שנים...
השאלה שלך מעלה אצלי כמה מחשבות, סוג-של-תשובות שלי לשאלה. בוא נראה אם זה מתיישב אצלך טוב. אני משתמש בכתיבה כאן כסוג של תהליך חשיבתי, אז זה בטח יצא קצת ארוך ומפותל, אבל ככה גם תהליך החשיבה שלי על העניין יהיה ברור.
קודם כל, קל לדמיין סוף של משהו שמוביל ל... סוף, כמו "סוף העולם" מאשר לדמיין את "סוף הקפיטליזם" שנשמע לי דווקא כמו התחלה של איזו אוטופיה. כדי לדמיין את סוף הקפיטליזם, זאת אומרת, אנחנו צריכים לדמיין אלטרנטיבה קונקרטית שתייתר אותו. זה קשה יותר מאשר לדמיין שהעולם יתפוצץ והסיפור נגמר.
אבל אני חושב שהאמירה שציטטת באה לומר משהו קצת יותר חד, כפי שניסחת בעצמך: למה זה כל כך קשה למצוא מערכת חלופית לקפיטליזם? וזה באמת הדחף הפרוגרסיבי, להאמין שניתן באופן כמעט מהפכני לארגן מחדש את החברה בצורה שתצעיד אותנו בצעד גדול קדימה להווייה "עליונה" יותר.
ודווקא דמיון זה לא נראה לי מה שחסר כאן. להיפך, הפרק הזה מראה שאנשים כל הזמן מדמיינים חלופות למה שיש, כמו לדמיין עולם ללא משטרה. הבעיה לדעתי איננה חוסר דמיון - אלא שמכל הדמיונות שלנו קשה למצוא את ה"אחד" ההוא שבאמת עונה על כל האתגרים. כי המון דברים נראים טוב על הנייר, ורק כשמנסים מגלים אם זה עובד, ומגלים שההנחות בשורש הדמיון היו פשטניות מדי. וכיוון שיש רעיונות עד אינסוף, אבל הזמן והמשאבים שלנו סופיים, אנחנו לא באמת יכולים לנסות את רוב הרעיונות...
נקודה נוספת (ואחרונה בינתיים - אחכה למחשבות ולמשוב שלך לפני שאמשיך) היא מה שהקפיטליסטים ה"אדוקים" יגידו לך: שהקפטיליזם בגרסתו הטהורה הוא מנגנון של העברת ידע לגביי העולם האמיתי, ולכן אי אפשר בלעדיו. לדוגמה, קפיטליסטים יגידו שתנודות של מחירים הם שיקוף של שינויים בעולם האמיתי - בצרכים של אנשים, מול הזמינות של המשאבים. לרצות לחיות בעולם שאינו קפיטליסטי זה לרצות שהעולם יהיה כזה שבו אין לנו צורך במידע על הפער בין הצרכים לבין זמינות המשאבים. והעולם היחיד שבו זה המצב הוא - אוטופיה. כשיש מספיק מהכל לכולם כל הזמן.
אכן, אם נצליח להגיע לעולם שכזה, אז באמת לא נצטרך קפיטליזם. אבל זה עולם שקשה להאמין שיהיה קיים, כי זה בעצם עולם שבו כל משאלה שיש לי מתגשמת מיד.
אלישע - אתה לא חושב שזה קצת מוזר שקשה לנו יותר לדמיין את סוף העולם, מאשר את סוף הקפיטליזם? זו אמירה של סלבוי זיזק - אני חושבת שכדאי לך להתעמק בהגות שלו. לא בטוחה אם הוא ממש פרוגרסיבי - אבל הוא מאוד מקורי ומעניין.
אני חושבת שמגבלת הדמיון שלנו היא עצובה מאוד. הרי היקום קיים מעל 4 מיליארד שנה, והקפטילזם רק כמה מאות שנים...
קודם כל - אחלה ציטוט! (אם כי נראה לי הפכת את הסדר - התכוונת שקל יותר לדמיין את סוף העולם מאשר את סוף הקפיטליזם)
לא הכרתי. יש ספר או מאמר מומלץ שלו?
ראיתי את זה גם כאן בשם מישהו אחר - מעניין מי המקור
https://www.facebook.com/kerenberl/posts/%D7%A7%D7%9C-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%A9%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%A4%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%91%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7/2305690812863755/
השאלה שלך מעלה אצלי כמה מחשבות, סוג-של-תשובות שלי לשאלה. בוא נראה אם זה מתיישב אצלך טוב. אני משתמש בכתיבה כאן כסוג של תהליך חשיבתי, אז זה בטח יצא קצת ארוך ומפותל, אבל ככה גם תהליך החשיבה שלי על העניין יהיה ברור.
קודם כל, קל לדמיין סוף של משהו שמוביל ל... סוף, כמו "סוף העולם" מאשר לדמיין את "סוף הקפיטליזם" שנשמע לי דווקא כמו התחלה של איזו אוטופיה. כדי לדמיין את סוף הקפיטליזם, זאת אומרת, אנחנו צריכים לדמיין אלטרנטיבה קונקרטית שתייתר אותו. זה קשה יותר מאשר לדמיין שהעולם יתפוצץ והסיפור נגמר.
אבל אני חושב שהאמירה שציטטת באה לומר משהו קצת יותר חד, כפי שניסחת בעצמך: למה זה כל כך קשה למצוא מערכת חלופית לקפיטליזם? וזה באמת הדחף הפרוגרסיבי, להאמין שניתן באופן כמעט מהפכני לארגן מחדש את החברה בצורה שתצעיד אותנו בצעד גדול קדימה להווייה "עליונה" יותר.
ודווקא דמיון זה לא נראה לי מה שחסר כאן. להיפך, הפרק הזה מראה שאנשים כל הזמן מדמיינים חלופות למה שיש, כמו לדמיין עולם ללא משטרה. הבעיה לדעתי איננה חוסר דמיון - אלא שמכל הדמיונות שלנו קשה למצוא את ה"אחד" ההוא שבאמת עונה על כל האתגרים. כי המון דברים נראים טוב על הנייר, ורק כשמנסים מגלים אם זה עובד, ומגלים שההנחות בשורש הדמיון היו פשטניות מדי. וכיוון שיש רעיונות עד אינסוף, אבל הזמן והמשאבים שלנו סופיים, אנחנו לא באמת יכולים לנסות את רוב הרעיונות...
נקודה נוספת (ואחרונה בינתיים - אחכה למחשבות ולמשוב שלך לפני שאמשיך) היא מה שהקפיטליסטים ה"אדוקים" יגידו לך: שהקפטיליזם בגרסתו הטהורה הוא מנגנון של העברת ידע לגביי העולם האמיתי, ולכן אי אפשר בלעדיו. לדוגמה, קפיטליסטים יגידו שתנודות של מחירים הם שיקוף של שינויים בעולם האמיתי - בצרכים של אנשים, מול הזמינות של המשאבים. לרצות לחיות בעולם שאינו קפיטליסטי זה לרצות שהעולם יהיה כזה שבו אין לנו צורך במידע על הפער בין הצרכים לבין זמינות המשאבים. והעולם היחיד שבו זה המצב הוא - אוטופיה. כשיש מספיק מהכל לכולם כל הזמן.
אכן, אם נצליח להגיע לעולם שכזה, אז באמת לא נצטרך קפיטליזם. אבל זה עולם שקשה להאמין שיהיה קיים, כי זה בעצם עולם שבו כל משאלה שיש לי מתגשמת מיד.
אז אלו המחשבות הראשונות שלי - מה דעתך?
מעניין!